אחת הקבוצות שיש סביבן הכי הרבה הייפ בליגה כיום, אף שכרגע לא בתמונת 8 הראשונות במערב, ועם סגל מאוד צעיר ומוכשר (שכולל בערך חצי מהלייקרס גרסת 2018/19) הם מועמדים רציניים להיכנס לפלייאוף, ואף נחשבים בעיני רבים כמובילים בקרב על המקום השמיני במערב.

כולנו מתרגשים לקראת החזרה הגדולה ב-30 ליולי, וניו אורלינס היא חלק גדול מההתרגשות, בעיקר בעיקר בגלל שחקן אחד – זאיון וויליאמסון, ההייפ הגדול סביבו יוצר קבוצה מאוד מעניינת, שכיף לצפות בה, וכעת נותר לעבור על מה שהיה, ומה שעשוי להיות בעתיד הקרוב.

אז מה היה לנו?

את העונה הנוכחית ניו אורלינס פתחה בצליעה, בלשון המעטה, כשהפסידה לא פחות מ-23 מ-30 משחקיה הראשונים, ונראתה רע מאוד כשבתקופת הזמן הזו היו לה גם 12 הפסדים רצופים. למרות זאת, הקבוצה מאוד השתפרה בחלקה השני של העונה וכעת היא תשתתף בבועה באורלנדו, כאחת המועמדות המערביות להיכנס לפלייאוף (יחד עם פורטלנד, פיניקס, סן אנטוניו וסקרמנטו, בנוסף לגריזליס שנמצאים במקום השמיני). כפי שציינתי, מספר שחקנים הגיעו כתוצאה מהטרייד של אנתוני דיוויס ללוס אנג'לס לייקרס, ממנו נראה שעד כה שתי הקבוצות מנצחות – הלייקרס הרוויחו כוכב ענק שיכול לעזור ללברון לזכות באליפות ראשונה זה 4 שנים, ואילו ניו אורלינס קיבלו עתיד מוצלח יותר, נכסים ושחקנים מאוד איכותיים שפרחו העונה מאוד.

ככל שהתקדמה העונה, הכימיה של הקבוצה השתפרה מאוד והם החלו להשיג נצחונות בקצב גבוה בהרבה, והשילוב של השיפור בכימיה והגעתו של זאיון וויליאמסון לאחר פציעה ארוכה שבעקבותה ישב בחוץ לנתח נכבד מהעונה, ובמשחקים הנותרים ששוחקו, 34 במספר, ניו אורלינס ניצחה 21 פעמים, מרשים ללא ספק, במיוחד ביחס למאזן בחציה הראשון של העונה, ולפגרה יצאה במאזן 28-36, ובמרחק של 4 משחקים מממפיס השמינית במערב.

השחקן המוביל אצלם לאורך רוב העונה היה ברנדון אינגרם שנבחר לאולסטאר בעונת פריצה אישית נהדרת עבורו, אך כשזאיון הגיע הוא דחק אותו לתפקיד מעט יותר צידי, והפך לשחקן הראשי. למרות ההגעה של וויליאמסון, אינגרם הוא עדיין אופציה שנייה מצוינת שם – הוא מסוגל לקלוע, לנהל משחק, להגן ולקחת ריבאונדים, והריווח שלו יתרום הרבה לצד זאיון שכמעט ולא זורק מבחוץ.

שחקן נוסף שמאוד חשוב עבורם הוא לונזו בול, שפרח גם הוא העונה, ובמיוחד לאחר ההגעה של זאיון – יכולת המסירה, שהיא החזקה מכל תכונותיו, השתלבה מצוין לצד יכולת הסיום של וויליאמסון ובשיטת הראן אנד גאן של אלווין ג'נטרי, שיש לזקוף גם לזכותו את ההצלחה של הפליקנס ופריחתם של הצעירים, ובכללי לעונה מוצלחת למדי עד כה.

בנוסף לשחקנים המובילים, יש לניו אורלינס עוד כמה שחקנים משלימים ווטרנים נהדרים – ג'יי ג'יי רדיק מביא את הריווח האולטימטיבי עבורם, דריק פייבורס מוסיף הגנת צבע איכותית, ג'וש הארט מביא קצת מהכל וגם ג'קסון הייז וניקולו מלי תורמים בדרכם כשהם מקבלים דקות, וכלל הסגל הזה יחסית עמוק, וזה היה יתרון עבורם.

פלייאוף ותחזית

נכון לעכשיו, כפי שציינתי, הפליקנס ניצבים במרחק 4 משחקים בלבד מממפיס השמינית במערב, וחולקים את הקרב עם עוד כמה קבוצות איכותיות מאוד, כשלפורטלנד גם יחזרו שני שחקנים קריטיים מפציעות ארוכות מאוד. הקרב על המקום השמיני יכול להיות מאוד קשה, אבל ניו אורלינס היא אחת מהמועמדות המובילות אם לא הראשונה מהן, וזאת בגלל הסגל העמוק והמלא, בניגוד לקבוצה כמו הספרס בה אולדריג' לא ישחק, והעובדה שחלק גדול מהסגל שלהם כולל שחקנים צעירים – בקבוצות האחרות שחקנים מבוגרים יותר יצטרכו יותר זמן להיכנס לכושר משחק מהצעירים, וגם השחקן המבוגר ביותר אצלם, ג'יי ג'יי רדיק, מתבסס בעיקר על קליעת שלוש ולא על כושר פיזי עילאי כמו שחקנים אחרים.

הפליקנס היו קבוצה מצוינת לקראת סיום העונה, ועם לוח המשחקים הקל ביותר מכל הקבוצות בבועה ושחקנים צעירים, אני מאמין שהם הקבוצה הבכירה ביותר בתחרות על המקום השמיני, ואף עשויים לעשות צרות לקבוצה כמו הלייקרס בסיבוב הראשון ואף לגנוב משחק או שניים.